4חודשים, חיים שלמים לא הכינו אותך ל4 חודשים האלה. 4 חודשים מלאים בסיגריות. המון סיגריות.
כי סיגריות זה כבר לא משהו שמרגיע אותך, רעל שמתמכרים, סרטן ריאות בפוטנציה, סיגריות גורמות לך להתחבר לאנשים, כולם רוצים לשבת על סיגריה עם כולם.
סיגריות שוברות קרח, דיסטנס וכשאין לך מה להגיד, מדליקים אחת. וכמה שלא היה להגיד...
אז לראות אותה בהתחלה, או יותר נכון לשבת איתה היה על סיגריה, ועוד ווינסטון לייט, נושא שיחה משותף! וכמה אידיוט בן 14 אתה חושב לעצמך שאם אתם מכניסים את אותו רעל, אז נועדתם זה לזו.
כן, נועדנו זה לזו יחד עם עוד 28 מיליון אנשים שמעשנים בדיוק את אותו רעל.
אז הכל נחמד בינתיים, אתה היא והסיגריות שלכם, רק חבל שלא היה לך מישהו שהזהיר אותך על ההתחלה, שאמר לך "שמע אחי, היא בחורה נחמדה, ותראה כמה שהיא יפה, רק מה תכין את הוזלין זה הולך לכאוב."
ואתה, כמו ישראלי שחצן שבטוח בגומות חן ובעיניים היפות חושב על עצמו במונחים של פיגועים ותאונות דרכים, אתה יודע שלך זה לא יקרה. אין סיכוי. אתה המלך.
ואם הפעם אתה בטוח שזה זה, אז זה יהיה זה, כי אתה זה שחותך ואם הפעם אתה לא רוצה אז זה לא ייגמר. והנה כל החברים מרוצים שהרווק שלהם סופסוף נתפס, היא לא דוסית כמו שהם חשבו, אבל נתפס ומה זה משנה איך. גם הם וגם אתה לא חשבתם שיש סיכוי שזה יקרה בסופו של דבר.
ולאט לאט אתה מתחיל להתנהג כמו כוסית, שם תמונה שלה במדף, בארנק. מוריד שירים של אלטון ג'ון, ומדבר על דברים כמו חיים חדשים, ומונחים של שמש וירח וכוכבים.
וואללה אחי, מה אני אגיד לך, זה לא שהחיים היו אז דבש, אתה מרגיש שאתה חי בכוורת נוסע לך באיטיות בין חלות הדבש, מנופף לשלום לדבורים ושותה קפה עם מאיה.
מוזיקה? אתה לא חושב על זה, הבחורה הזו היא הגיטרה הכי יפה והכי מצלצלת שתהיה לך, היא כתובה יפה משיר של דילן ויש בה סולו יפה משל הנדריקס.
ואם להגדיר בפשטות, הבחורה העיפה לך ת'תחת לשמיים.
וכמו כל דבר שעף לשמיים, גם התחת נוחת בסוף ואיזו נחיתה הוא הביא! כזו שתרגיש את הכאבים גם עוד הרבה הרבה זמן. ואז לא מדברים ואז חוזרים לדבר ואז חוזרים לריב ושוב ביחד ושוב פעם לא.
ואתה קולט שאולי זה סוג של משחק, שהיא נהנית מזה? שאולי היא רוצה אבל באמת לא יכולה?
אתה לא יכול לקלוט מה קורה שם.
ואז אתה קולט, ומפתח סימפטומים, לא מהסוג האופטימי, פרנויות אובססיות, קנאה, להיות בלהבה שאתה שורף את עצמך וזה חרא להשאר עם הכוויות, אבל לעזאזל עם זה אתה לא מצליח להפסיק עם זה. ופתאום יום אחד אתה מתעורר וקולט שאתה נרקומן, אתה ג'אנקי מסריח שלה וכמו נרקומן מסריח שפותח ת'תחת בגן החשמל בשביל 50 שקל, אתה פותח ת'תחת בשבילה, אתה קורע את העיניים כשאתה מסתכל עליה. הכנסת ללב שלך את הניסוי גרעין האיראני שמסתבר שעובד יופי כי לא נשאר כלום חוץ מפטריות ממש יפות ורעילות, והמוח? המוח כבר לא מוח אנושי, הכלאה מוזרה של חתיכת ספוג אפור למוח של חיה שנולדה עם אוטיזם, בקיצור. לא מתפקד.
ואלה החיים שלך, תלות מוחלטת, נסיון נואש ללכת למרות שירית לעצמך ברגל, דכאון שרק אתה יודע שקיים, וזהו. תן לי להגיד לך עוד משהו, אין לזה תכלית. היא לא תחזור יום אחד, אתה כבר לא מסתכל עליה כאלה בנאדם אלא כאל ניסוי, אם אתה תעשה ככה איך היא תגיב ואם היא תגיב, מה היא תעשה?ברוב המקרים זה לא מזיז לה את הקצה של הביצה שאין לה.
אל תתפכח כי זה לא יקרה בקרוב, אתה תרקב לאט לאט וביסודיות, וכל יום שעובר זה כמו מלחמה חדשה, השמש זה האוייב הכי גדול שלך, והחושך והכוכבים הם החברים החדשים שלך.
לפחות הרוקנרול שלך, יישמע הכי טוב.
